מחשבות בעקבות 'הכתר'

 צועד כבר כמה שבועות עם הסדרה ה'כתר', שמצליחה לעורר בי המון סקרנות, הזדהות וגם גירוי ללמידה על המון תחומים ותתי נושאים בהיסטוריה, גיאוגרפיה ועוד.

ברמה הקולנועית שם לב שכל פרק פותח ב3 סצנות נפרדות, לפעמים אפי' של דמויות שונות, שהולכות ומצטלבות במהלך 50 הדק' למחזה אורגני אחד.

מבחינת צילום - המון צילום מאחורה של פרופיל מוצלל, המון גם מול חלון. של המלכה, אבל לא רק.

המון קלוז אפים של חשיבה, פאוזות של התבוננות, עיכול רגשות.

לונג שוטים של הליכה אחרי החלטה, עצירה, הסתובבות לאחור ו.. לפעמים נסיגה ולפעמים המשך בדרך המקורית.

הפרק על הבן צ'רלס שנשלח ללמוד וולשית לפני שיומלך כנסיך ווילס - חילץ ממני 'וואו' כאוב, כשאימו המלכה מסכמת את תגובתה לבקשת העידוד ממנה בתום משימת לימוד השפה והקראת הנאום, בביקורת על תוספותיו האישיות לטקסט המנוסח באמרה שכבן מלוכה הוא חייב להיות מנוטרל מהבעת רגשות, מחאתו על כך שיש לו קול אישי שהוא רוצה להשמיע היא מאמללת - 'אגלה לך סןד: אף אחד לא רוצה לשמוע אותו'. - 'במשפחה או במדינה?', 'אף אחד'.

עצם הציור שהצליחו היוצרים לשרטט למלכה כנציגה של שמרנות מסורתית, דתית, עם דפוסי מלוכה מנומסים, שמנוגדים לשינויי התקופות ואף לאופי של בני ביתה ובמידה קטנה אף לשלה עצמה - הוא פלא, כי עם הטמעת הביקורת, והדיון החוזר מולה בתוך העלילות השונות שהתרחשו, האמפתיה והכבוד נוכחים מאוד כלפיה וכלפי ההדר המוחצן והמאופק הזה.

שני הסעיפים האחרונים נוגעים בי מאוד בדיון הפנימי שלי על הישיבה סביב הסרט התיעודי שרציתי לעשות על ראש הישיבה.

ולא רק מצד הסרט.

יש כאן פיצוח מרשים של עיבוד נתונים היסטוריים לכדי מאורע קולנועי בזמן הווה, גם כשנוכחים מדי פעם פלאשבקים מעברן של הדמויות.

אחד הדברים החזקים שחוזר באישיות של המלכה, כפי שמוצגת פה, וכנראה גם בחייה - ההיענות הישירה לביקורת. 

מישהו כתב בעיתון נגדה שלא הלכה?

הולכת למקום האסון למרות שחשבה מראש שזה מנוגד לכללים.

לרוב זה יותר עמוק, זו הדוגמה האחרונה שהייתה.

העיתונים מאוד מאוד נוכחים.

יותר מלכים וראשי ממשלה מהמלכה וראש הממשלה.

ועם התקדמות הטכנולוגיה גם הטלויזיה תופסת מקום.

לא חיפשתי בהתחלה, אבל זה צץ בפרקים הראשונים - הדיון על המעורבות של אנגליה בקשר מוקדם עם ישראל מול תעלת סואץ.

שם התלבטתי אם היו הוגנים בסיקור שלהם כלפינו, כמו שנתנו פה למדינות אחרות שדנו בהם בפרקי הסדרה.

מבחינת הצילום, נראה לי שלא. צולמנו כאגרסיבים, אלימים ורוצחים, יותר מאיך שהוצגו הנאצים בפרקים אחרים.

בעיניי.

כל המבט על עולם של מלוכה, עם גינוני הכבוד, היקר והטקסיות מעלה בי המון דימויים מחודשים למקורותינו המגוונים, מהתנ"ך ועד לסיפורי הגלות השונים בין מלכי הגויים.

וכמובן מעלה המון שאלות ומחשבות ביחס לתפילות ונבואות העתיד על מלכות בית דוד. איך זה ייראה? מה דומה, מה שונה? 

המון מקום של כבוד נתנו פה לנצרות, לאמונה, לטקסים, לתפילה, לדרשות, לאנשי הדת.

שונה לי ממה שהכרתי בסרטים ישראלים.

גם כשמוצגת דמות מטיף מתישה - הוא מוחלף באחר שמצליח לקלף את שכבת ההגנה של המלך הכופר.

עוד הרבה בזה.

ומדהים גם ההקבלה שלא מפסיקה להדהד בי בהמון פרקים ודיונים שעל השולחן בתוך הסדרה ביחס שבין שמירת הנראות הנקייה של הכתר והמלוכה מול אופי עצמאי, ספונטניות ופשטות להתמודדות שמוכרת לי מהיחס בין סגנון עדות שונה שאני חווה במסע לאישה, ונוקב לא פחות מההתמודדות בין סגנון חינוכי שונה שחוויתי כמחנך בישיבה.